אל המכתש ניתן להגיע מכביש דימונה, דימונה היא מעיירות הפיתוח הראשונות בנגב, ונוסדה בשנת 1955 כמחנה עובדים לפועלי מפעל האשלג בים המלח ולסוללי הכביש לסדום. נקראת על שם "דימונה", עיר בשטחו של שבט יהודה.דימונה כיום עיר תוססת ומכניסת אורחים.
לאחר שעברנו את דימונה לכיוון ים המלח נמשיך עם הכביש (מספר 25), ומספר ק"מ לאחר הגן הלאומי ממשית, אחרי סבב הירידות הראשון לים המלח, נבחין בשלט ימינה המפנה למכתש הקטן. הדרך היא דרך טובה, עבירה לכל רכב שחלקה סלול. לאחר מספר ק"מ, נבחין בשלט המכוון לנחל צפית נמשיך עם הכביש תוך שאנו נצמדים לצד הימני של המזלג בו נפגוש עד שנכנס לתוך המכתש הקטן.
הכניסה למכתש נקראת גם "שערי השטן" והיא בעצם עוברת בשפכו של המכתש הנקרא גם מכתש חצירה - שם שמשמר את השם הערבי "אלחצ'ירה" קרי, גורן הדקלים. מכאן שגם הנחל שמנקז את המכתש נקרא גם הוא נחל חצירה. נחנה את המכונית ליד המבנה המגודר ונתחיל ללכת בשביל המסומן בסימון שבילים כחול. ובסימון של שביל ישראל.
המכתש הוא תופעה גיאולוגית מרשימה ונדירה בעולם. המילה מכתש הפכה למילה בין לאומית ומונח גיאולוגי. בעולם ידועים חמישה מכתשים שנוצרו כפי שנוצרו המכתשים בארץ, שלושה מצויים בארץ, מכתש רמון הגדול מכולם, מכתש גדול שהוא הבינוני ומכתש קטן הקטן ביותר. ועוד מספר מכתשים באזור בסיני.
המכתש הקטן הוא המזרחי מבין המכתשים שנוצרו ברכסי הקמרים שבסיני ובצפון הנגב.
כיצד נוצר המכתש
לפני מיליוני שנים היה אזור זה של צפון הנגב (כמו שאר רוב אזורי הארץ), מכוסה בים הנקרא ים טטיס. בעלי חיים שמתו ושקעו, השאירו את שילדיהם העשויים סידן על הקרקעית. במשך מיליוני שנים הסידן הזה הומס בחלקו והפך לסלע אותו אנו מכירים היום כסלע הגיר. בתקופות אחרות, הים נסוג לאחור ומה שהושקע על גבי הגיר היה חול שמקורו בבליה בהרים קדומים שנוצרו מעליה איטית של לבּה אל פני השטח. בליה זו מקורה ברוחות ובגשמים. כך חוזר חלילה ונוצר לנו מעין כריך גדול של שכבות גיר (בהן אפשר למצוא מני קונכיות) ושכבות אבן חול. חוץ מתהליך זה הופעלו על כל האזור לחצים גדולים שגרמו לקימוט פני השטח כמו גלים. כיוון הגלים היה צפון מזרח - דרום מערב. הגלים או בשם אחר הקמרים, משתרעים מצפון סיני ועד לרכס חצירה בו נמצא המכתש הקטן. לאחר מכן חלה נטייה של כל האזור כלפי הבקע הסורי אפריקאי הלא הוא ים המלח.
המכתש הקטן וכמוהו אחיו הגדולים יותר: המכתש הגדול ומכתש רמון (ואחיו הקטנים - מכתשים פחות מרשימים בנגב ובסיני: מכתש ג'בל עריף אלנאקה, מכתש הר עריף, מכתש ג'בל יעלק, מכתש ג'בל מע'ארה ומכתש ג'בל הלאל) הוא תופעה מיוחד לעלום כולו וצורת היווצרות מכתשים אחרים בעולם שונה מזו של המכתש הקטן ואחיו.
מכתשים בעולם נוצרים ממספר סיבות
כתוצאה מנפילת מטאוריטים
לועות של הרי געש כבויים - כמו בברכת רם ברמת הגולן
וכתוצאה של בליה כמו בנגב
אם כך כיצד הם נוצרו בנגב? לאחר הקימוט הייתה הצפה חוזרת של כל האזור הצפה זו השאירה את ראשי הרכסים הללו כאיים קטנים, ועדויות של שרידי חוף ים פעיל ניתן למצוא מסביב למכתשים עד היום. הגלים היכו במשך אלפי שנים בראשי האיים והמיסו את שכבת הגיר העליונה, מתחת לגיר היה חול, המים והחול מצאו עם הזמן סדק דרכו יצאו החוצה, ולימים סדק זה הפך לנחל המנקז של המכתש, שניקז את המים והחול לכיוון השיפוע המתון של בקע ים המלח.
ההליכה על השביל מפגישה אותנו עם צבעים שונים בחול. מקורם של צבעים אלו הוא במינרלים שהושקעו יחד עם החול. ברזל ייתן צבע אדום והצבע תלוי בריכוזי הברזל ובהתחמצותו, נחושת ירוק וכו. פנים המכתש בנוי מסלע עתיק מאוד, הרבה יותר עתיק מזה שעל שפתו, זו הסיבה שבעבר ניסו למצוא גם פה נפט, עד כה ללא הצלחה. לאחר כ4- ק"מ השביל מתחיל בעליה שאורכה כק"מ ובסיומה לאחר שהרווחנו 400 מטר בגובה, מיוזעים ועייפים נגיע לשפת המכתש. התבוננות אחורה לעבר הנוף הנגלה לעינו - כל המכתש הקטן על כף היד, ישכיחו מאיתנו את העיפות. מכאן אפשר לראות כי מידות המכתש הן 8X 6 ק"מ וזוית השיפוע של הצלע הדרומית מזרחית היא כמעט 90 מעלות.
נשים לב טוב לסימון כי מכאן אנו עוברים לסימון האדום שממשיך דרומה על שפת המכתש לאחר כ-ק"מ וחצי השביל מתחיל לרדת בנחל ואנחנו איתו. הנחל יפה ובאביב עוד נמצא בו גבים עם מים.
לאחר סיום הנחל נגיע לדרך עפר. נמשיך מעט שמאלה איתה עד שהיא חוברת לאחר 200 מטרים לדרך העפר הראשית איתה נסענו למכתש. מכאן או שנשאיר מכונית שנייה כאו, או שנלך בחזרה למכונית כ-5 ק"מ הליכה
מעלה עלי
מעלה עלי הוא מעלה מערבי העולה מהמכתש הקטן לשפת המכתש, ממעלה עלי יוצא שביל עפר לכיוון מעלה עקרבים ולמכתש דגול
